פסק-דין בתיק ת"א 54147-90

פתח דבר

1.      בפני כתב תביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה ע"י הבנק, התובע, נגד הנתבע ביום 29.11.1990 על סך של 5,726 ש"ח.

2.      בתביעה ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 8.1.1991. ביום 4.4.11 בוטל פסק הדין מ"חובת הצדק" לאחר שהתובע לא התייצב לדיון בבקשה לביטול פסק דין. ב"כ התובע הגיש בקשה לביטול ההחלטה המבטלת את פסק הדין ובקשה זו נמחקה בהסכמת הצדדים.

3.      לטענת הנתבע, הוא לא התגורר מעולם בכתובות שבהן ביקש התובע להמציא לו את כתב התביעה, אלא שהוא מתגורר בכתובת אחרת. בשנת 1991 נפתח תיק הוצל"פ נגד הנתבע, בהסתמך על פסק הדין שניתן, ולטענת הנתבע האזהרה נמסרה לו, לכאורה, בכתובת בלתי נכונה, כאשר, לטענתו, מעולם לא הומצאו לו מסמכים הקשורים עם תביעת התובע או עם הליכי ההוצל"פ שנקט בעקבות אותה תביעה.

4.      העולה מהמקובץ הוא כי ההחלטה ולפיה פסק הדין בוטל מ"חובת הצדק" הפכה חלוטה ובהתאם לאמור בבקשה לביטול פסק דין, נודע לנתבע לראשונה על ההליך בתיק ההוצל"פ רק ביום 24.5.09. דהיינו, כ-19 שנה לאחר הגשת התביעה.

5.      לטענת הנתבע, מאז שניתנה ע"י ההוצל"פ החלטה להוציא צו הבאה נגד הנתבע ביום 14.1.97 לא נקט התובע כל הליך במשך 9 שנים ורק בחלוף 15 שנים מאז פתיחת תיק ההוצל"פ ו-16 שנים מאז הגשת התביעה, הוחזר התיק לבנק התובע ע"י בא כוחה דאז, עו"ד שוטון.

6.      ביום 24.4.08, בחלוף שנתיים נוספות, הוגשה בקשה ע"י ב"כ הזוכה החדש להחלפת ב"כ זוכה בתיק וביום 24.4.08 הגיש ב"כ התובע בקשה ל"החייאת התיק". ביום 19.3.09 הוגשה בקשה ע"י התובע לעדכון פרטי החייב לכתובת מגוריו: אבא הלל 132 רמת גן, שהיא כתובתו הנכונה של הנתבע.

7.      במהלך התקופה תפח סכום החוב שהחל ב-6,000 ש"ח לערך לסכום של כ-250,000 ש"ח.

טענות התובע

8.      טענות התובע פורטו בכתב תביעה בסדר דין מקוצר שהוגש, כאמור, בשנת 1990 ולפיהן הנתבע פנה אל התובע בבקשה לפתיחת חשבון אצל התובע, לתביעה צורף טופס פתיחת חשבון.

9.      הנתבע ניהל את החשבון ובין השאר ניצל אשראי שנתן לו התובע וביום 1.10.90 הראה החשבון יתרת חובה בסך 5,458 ש"ח . הבנק צירף לכתב התביעה דף חשבון המעיד על יתרת החובה.

10.  לטענת התובע, בהתאם לתנאים בטופס פתיחת החשבון רשאי התובע לחייב את החשבון בריבית אשר על פי אישור התובע שצורפה לכתב התביעה הינה 29.9% לשנה והכל כמפורט בכתב התביעה.

11.  בסך הכל חייב הנתבע לתובע 5,762 ש"ח החל מיום הגשת התביעה בצירוף ריבית בשיעורים המפורטים בכתב התביעה.

טענות הנתבע

12.  טענות הנתבע הינן כפי שפורטו בתצהיר שתמך בבקשתו המתוקנת לרשות להתגונן.

13.  לטענת הנתבע, פתיחת החשבון נעשתה ביום 6.2.86 וביום 7.2.86 נדרש ע"י הבנק להפקיד סך של 1,600 ש"ח כפיקדון לביטחונות על מנת לקבל אשראי.

14.  לטענתו, הסכום הנ"ל של 1,600 ש"ח "נבלע" בספרי הבנק, לא הוחזר לו והוא לא קיבל כל זיכוי בגינו.

15.  הנתבע לא קיבל את מסמכי ההלוואה, שכן, לטענת הבנק, אינם מצויים בידיו. לטענת הנתבע, בהעדר מסמכי ההלוואה לא ניתן לבדוק את שיעורי הריבית בה חייב אותו הבנק ולטענתו, על פי בדיקה חשבונאית שעשה עולה כי חויב בריבית בשיעור של 12.5% לתקופה של 6 חודשים בגין החזר הלוואה של 2,200 ש"ח וחויב בריבית בשיעור של 13.85% לתקופה של 6 חודשים בגין החזר הלוואה על סך 2,000 ש"ח. לטענת הנתבע, מדובר בריבית גבוהה ביותר המשקפת ריבית פיגורים ולא מסגרת אשראי ולא ברור לו כיצד הוא חויב בשיעורים כה גבוהים של ריבית.

16.  התנהלות הבנק כלפי הנתבע ואופן ניהול חשבונו לוקה בפגמים חמורים. לטענתו, הבנק הסתמך על מכתב שהוא עצמו לא שלח מיום 13.11.88 ואשר נשלח ע"י נחמן קנטור. לטענת הנתבע, הוא לא כתב מכתב זה ולפיכך עולה כי הבנק ביצע בחשבונו פעולות ללא רשות.